החלטה בתיק בש"פ 4487/04

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא י' הכט) מיום 1.4.04 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 342/04.

           ביום 12.3.04 הוגש כנגד העורר ושניים נוספים (להלן: הנאשמים) כתב אישום המייחס להם הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; ושיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק. על-פי האמור בכתב האישום, ימים ספורים עובר ליום 27.2.04, התרחשו מספר עימותים אלימים בין שלושת הנאשמים בכתב האישום וארבעה אחרים (להלן: האחרים), כולם או חלקם, לבין המנוח ושניים מחבריו. על מנת לנקום באחרונים, כך נטען, קשרו הנאשמים והאחרים קשר להגיע לדירת מגוריהם, לתקוף אותם בסכינים ולגרום להם חבלות חמורות. ביום 27.2.04, סמוך לשעה 20:40, במסגרת הקשר ולאחר שהצטיידו בסכינים, מברגים ומקלות, הגיעו הנאשמים והאחרים לדירה בה שהו אותה עת השלושה. העורר, הנאשמים והאחרים דפקו על דלת הדירה ומשזו נפתחה, פרצו פנימה והחלו להכות את השלושה בכלים שהביאו עמם ולדקור אותם בסכינים שהיו ברשותם. במהלך האירוע, כך תואר בכתב האישום, נדקר המנוח ארבע פעמים בירך ימין ובידיו. אחת הדקירות חדרה לעומק מפשעתו של המנוח, קרעה עורק ראשי והוא החל מאבד כמויות דם גדולות. המנוח הובהל על-ידי ניידת מגן דויד אדום לבית החולים אך עם הגיעו לשם נקבע מותו. השניים האחרים ששהו עם המנוח בדירה נדקרו גם הם בירך ונזקקו לטיפול רפואי שכלל תפירת הפצעים וחבישתם. מיד לאחר האירוע, כך על-פי כתב האישום, נמלטו הנאשמים והאחרים מהדירה. העורר ונאשם 1 ברחו עם האחרים ברכב לכיוון רמלה. בדרכם, פשט אחד מהם, אריק יוסף, את מכנסיו שהיו מגואלות בדם והחבורה השליכה אותם בצד הדרך. כל יתר הנוכחים ברכב נגבו במגבונים לחים את כתמי הדם שהיו עליהם. במהלך הנסיעה, כך נטען, תיאמו ביניהם הנאשמים והאחרים את גרסאותיהם. בהגיעם לרמלה, הלכו העורר והנאשם 1 לדירתה של חברתם וביקשו ממנה כי תהיה להם לאליבי.

           ביום 1.4.04 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העורר ונאשמים בכתב האישום עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. נוכח עברם הפלילי המכביד של העורר והנאשם 1 ונוכח רמת מעורבותם באירוע המצביעה על מסוכנות גבוהה, הוחלט כי לא יהיה בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם. באשר לנאשם 3, אשר לבד מעבירות סמים לא נרשמה לחובתו עבירת אלימות בעברו, הוחלט כי יוכל לפנות פעם נוספת לבית המשפט לבחינת קיומה של חלופת מעצר ראויה. מכאן הערר שבפניי.

           בהודעת הערר, טען בא-כוח העורר כי חומר הראיות אינו קושר את מרשו כמי שנטל חלק בתגרה המתוארת בכתב האישום. לגישתו ישנן סתירות בין גרסאות העדים וסתירות בגרסאות שמסר המתלונן עצמו, המצביעות, לכל הפחות, כי העורר איננו מי שאחז בסכין ודקר את המנוח. עוד טען בא-כוח העורר כי מרשו הנו צעיר בן 27, שלחובתו נזקפות שתי הרשעות בלבד. האחת, בגין עבירת רכוש והשנייה בגין עבירות של תקיפה וחבלה. מזה 4 שנים, כך נטען, לא מעורב העורר בפלילים, עובדה שיש להביא בחשבון. לגישת בא-כוחו, יש לאפשר לעורר להציע חלופות למעצר שיפיגו את החשש מפני מסוכנותו, ואשר ייבחנו על-ידי בית המשפט המחוזי.

           באת-כוח המדינה טענה בדיון שהתקיים בפני כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה למכביר הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בין היתר, ציינה באת-כוח המדינה קיומן של גרסאות מפלילות מצד שלושה משותפיו של העורר המסבכות אותו בקטטה הקטלנית המתוארת בכתב האישום. כן ציינה כי המתלונן עצמו החליט לשתף פעולה עם חוקריו רק בעדות השלישית שמסר, ומכאן מקור הסתירות עליהן מצביע בא-כוח העורר. בטיעוניה בפניי התייחסה באת-כוח המדינה אף לניסיונות העורר לשבש את הליכי המשפט. כך, הצביעה על השיחה שניהלו העורר ונאשם 1 בבית חברתם ברמלה, בניסיון לרקום טענת אליבי, ועל כך שבהגיעו עם השוטרים לבית הוריו, קרא לאימו עם כניסתו: "אמא, אני אכלתי איתכם את ארוחת השבת והייתי איתכם כל השבת", בניסיון נוסף לרקום טענה כאמור.

           דין הערר להידחות. הטענות אותן מעלה בא-כוח העורר, באשר למידת מעורבותו של מרשו באירועים האלימים המתוארים בכתב האישום, מקומן בערכאה בפניה יתברר המשפט. למעשה, גם לעת הזו, אין בא-כוח העורר טוען כי אין ראיות לכאורה הקושרות את מרשו למקום עצמו, בו התרחשה הקטטה. לצורך המעצר עד תום ההליכים די בכך שקיימות ראיות לכאורה לפיהן הגיע העורר עם חבריו לדירה, לאחר שהצטיידו בכלי משחית, במסגרת קשר שקשרו לגרום חבלות חמורות למנוח ולשני חבריו ששהו אותה עת עמו בדירה. במעשים אלו - הכוללים תכנון מוקפד לפגיעה באדם ופעולה אלימה לשם קידום התכנית - יש כדי להצביע על המסוכנות הרבה הנשקפת מהעורר. בניגוד לנטען על-ידי בא-כוחו, התרשמתי כי אין ניתן להתעלם מעברו הפלילי של העורר, הכולל, בין היתר, עבירות פריצה, היזק לרכוש, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש הליכי משפט, חבלה וגניבה. כן הורשע העורר בשנת 2002 בעבירה של תקיפה בתנאים מחמירים ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי שהנו בר הפעלה אם יורשע בתיק זה. לא מצאתי כי ניתן להבטיח מפני מסוכנותו של העורר, אם ישוחרר בתנאים מגבילים לחלופת מעצר. לכך יש להוסיף כי נוכח ניסיונותיו לכאורה של העורר לרקום לעצמו טענת אליבי לאחר שנמלט מזירת האירוע, מתחזק החשש  מפני שיבוש הליכי משפט.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ח בסיון התשס"ד (7.6.2004).

                                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: